פרידה, בת ברטה והרש, נולדה ביום כ"ו בסיון תשי"ד (27.7.1954) בכפר-סבא ולמדה בבית-הספר היסודי האזורי נוה-ימין ובבית הספר החקלאי מקוה ישראל. פרידה הייתה תלמידה טובה, נערה חברותית ואהובה מאוד על חבריה וחברותיה הרבים. היא הייתה עליזה ואוהבת חיים ומוכנה תמיד לעזור לבני משפחתה ולששת אחיה ואחיותיה.

פרידה גויסה לצה"ל בסוף יולי 1972. לאחר שהשלימה קורס נהגות, שירתה כנהגת בבסיס הדרכה של חיל התותחנים. היא הייתה חיילת מצטיינת, מלאה תפקידים שונים ביעילות ולעתים עשתה אף יותר משנדרשה בתוקף תפקידה. במלחמת יום הכיפורים עשתה פרידה ימים ולילות כדי לסייע ולעזור לחיילים בבסיס ולעודדם. היא הקדישה זמן רב כדי לטלפן לבני משפחותיהם של הלוחמים ובכך עזרה לשמור על הקשר בין החיילים בחזית לבין משפחותיהם בעורף. כן טפלה בחיילות הצעירות ועזרה להן, ובשל כך ניתן לה הכינוי "אמא של הפקידות". פרידה נפטרה בעת מילוי תפקידה ביום ט' באדר תשל"ד (3.3.1974) והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאירה אחריה הורים ושישה אחים ואחיות. אחרי מותה הועלתה לדרגת סמל.

הוריה של פרידה הקימו מפעל הנצחה לזכרה במושב שדה-חמד; חבריה בצבא הוציאו לאור חוברת לזכרה ולזכר חברתה, יהודית סלנט ז"ל, שנפטרה יחד עמה בעת מילוי תפקידן, ובחוברת דברי ידידים וחברים על דמותן.